סיבוכים בהחלפת מפרק ברך או ירך

שיעור הזיהומים לאחר ניתוח להחלפת מפרקים נע בטווח שבין 1% ועד ל־3%. לעומת זאת, בניתוח חוזר מדובר על שיעור של עד ל־9%.
קיימים שני סוגי זיהומים שעלולים להופיע לאחר הניתוח. הראשון הוא זיהום שטחי; והשני – עמוק.
חשוב לדעת שהזיהום השטחי חולף בדרך כלל תוך מספר ימים, אינו דורש התערבות כלשהי, ואינו מסכן את מפרק הברך או הירך. 

לעומת זאת, זיהום עמוק דורש בדיקה רפואית, וברוב המקרים יידרש לנתח את המטופלים, כאשר מדובר בשני ניתוחים. הניתוח הראשון ייערך לצורך הוצאת מפרק הירך או הברך, כלומר 'הוצאת המזהם', והכנסת מפרק זמני. באותו ניתוח יעשה תהליך של דגימת תרביות, כשהמטרה היא לבודד את החיידק. לאחר הניתוח הראשון, יירשם למנותח טיפול אנטיביוטי, לרוב תוך ורידי, ויעשה מעקב עד להעלמות מוחלטת של הזיהום.
הניתוח השני יעשה לצורך החלפה קבועה של מפרק הירך או הברך.

חשוב לציין שניתן למנוע מראש את הזיהומים. לשם כך חשוב מאוד לערוך את כל הבדיקות הנדרשות לפני הניתוח, כולל תרבית אף ותרבית שתן.
אם לפני הניתוח נשקפת מהבדיקות צמיחה של חיידק באף, יתבקש המטופל למרוח משחה בכל נחיר במשך מספר ימים. טיפול זה יימשך גם לאחר הניתוח ועד להוצאת התפרים.
תסמין של צמיחת חיידק בשתן יטופל באנטיביוטיקה מתאימה. יומיים לפני הניתוח יש לרחוץ את הגוף בתדירות של פעמיים ביום, מכף רגל ועד ראש, בסבון חיטוי מיוחד. כמו כן, בעת הניתוח ומקביל להזרקת חומר ההרדמה, יוסיף המרדים אנטיביוטיקה לווריד. אנטיביוטיקה נוספת תוזרק לוורידן של המטופל במחלקה לאחר הניתוח.
חשוב מאוד! הטיפול בפצע הניתוח יעשה על בסיס ההנחיה הכתובה בסיכום הרפואי האישי, כולל רחצה של הפצע וחיטויו, ונטילת אנטיביוטיקה מניעתית.

הסיבוכים מעטים יחסית, וחשוב להתייחס אליהם בפרופורציה הנכונה. מצד שני חשוב שמידע זה יהיה פרוש בפניכם בצורה מלאה.

הסכנה לפגיעה בכלי הדם נפוצה ביותר בקרב אנשים שסובלים מבעיות בכלי הדם. לדוגמה, אנשים שסובלים מטרשת עורקים, חשופים יותר להיווצרות קריש דם ולמצב של סתימה בעורק במהלך הניתוח. מצבים אלה עשויים להתרחש בעקבות קריש בדם או על־ידי רובד טרשתי.

במהלך הניתוח עלולים להיפגע כלי הדם או עצבים באופן שטחי או עמוק. דימום שטחי שמופיע במהלך הניתוח, ייצרב באמצעות מכשיר דיאתרמיה מיוחד.
חשוב לציין, שההכנה לקראת הניתוח מחייבת בדיקה של כלי הדם בידי קרדיולוג, וזאת במטרה להפחית את החשיפה לסיבוכים.

במקרים רבים בניתוחי החלפת מפרק ברך וכן בניתוח להחלפת מפרק ירך קיימת תחושה מעומעמת באזור החיצוני של הצלקת, וזאת עקב החתך שנעשה לצורך הניתוח. 
לרוב תחושה זו אינה מלווה בהפרעה מהותית שפוגעת בתפקוד הכללי. אולם עצבים אחרים, כמו; העצב הפמורלי, הפרוניאלי והעצב הסיכאטי הם עצבים ראשיים בגוף, ומתיחה או הזזה שלהם, בייחוד בניתוחים חוזרים או בניתוחים שבהם נדרשת הארכה של הגפה מעל ל־3 ס"מ, עלולה לגרום לשינוי בתפקוד העצבים, ולהשפיע על תפקוד הרגל. בניתוחים חוזרים הרקמה היא צלקתית יותר ופחות גמישה לניוד, ובכך גם נוטה יותר למתיחה של העצבים. 

יש להדגיש שהרוב הניכר של פגיעות עצביות הן כאלה שחולפות באופן ספונטני.

יציבות של המפרק תלויה בעצמות, ובמידה רבה מאוד ברקמה שעוטפת אותה; כלומר, גידים ושרירים. דלדול של השרירים עקב שחיקה מתקדמת וחוסר יכולת לעשות בהם שימוש; מתיחה של גידים עקב עיוות של המפרק (לדוגמה, ציר ואלגוס יתר) – הם גורמי סיכון שעלולים להוביל לחוסר יציבות של המפרק וכן למצב של פריקות המפרק. על מנת להימנע ממצבים אלה, יש הכרח לחזק את השרירים.

סיבה נוספת שעשויה להשפיע על סיבוכים בהחלפת מפרק ברך או ירך, היא שבר של העצמות. התופעה הזו עלולה להתרחש בהתבסס על איכות העצם המנותחת. כמו כן, שבר עשוי להופיע לאחר הניתוח, בעקבות מעידה או כתוצאה מבלות של המפרק.

סיבוך נוסף יכול להופיע לאחר הניתוח, ולבוא לידי ביטוי כהפרש באורכן של הרגליים. חשוב לדעת, שתופעה זו יכולה להופיע כהפרש מדומה, וזאת עקב הטיית האגן או עקמת גבית. לצד זה יכול להתגלות שמדובר בהפרש אמיתי. לרוב יסתכם ההפרש במרווח של עד 2 ס"מ, כשהתסמין אינו דורש טיפול.

מצב זה קשור לרוב למצבם של השרירים בשלבים המוקדמים – לפני הניתוח. לשרירים מנוונים, עקב היעדר שימוש או שחיקה של מפרקי הברך או הירך, יידרש זמן רב יותר על מנת להשתקם.

החלפת מפרק ברך והחלפת מפרק ירך מאופיינים בשיעורי הצלחה גבוהים. לרוב בעקבות הניתוח יחול שיפור משמעותי בתחושת הכאב ובתפקודו של המפרק.
אולם, לא תמיד מדובר בשיפור שנטול מכאבים כלל, וגם אין המשמעות שיושגו טווחי תנועה מלאים.
עד כ־20% מניתוחי החלפת מפרק ברך ועד כ־10% מניתוחי החלפת מפרק ירך (במקרה הקיצון בחלק מהמקרים) – מופיעים כאבים כרוניים כלשהם גם לאחר הניתוח. חלק מהסיבות לכאב הן כתוצאה מהקרנה של כאבים מהגב או מתסמונות כאב (כדוגמת שינויים בעצבים – נוירופטיה, פולינוופטיה, פיברומיאלגיה ועוד); וחלקם ללא סיבה ברורה. 

מצב נפשי משפיע מאוד על התחושה ועל פירוש הכאבים. לדוגמה, אנשים שסובלים מדיכאון צפויים לחוות כאבים רבים יותר, ונוטים לפתח כאבים כרוניים.
כאבי גב עלולים להקרין למפרק הירך או הברך, אל חלק מהרגל או לכל אורך הרגל ועד לכף הרגל, ואפילו להקרין לאזור המפשעה. כאבי גב אינם חייבים להופיע ככאבי גב מובהקים, אלא עשויים להופיע בצורה של כאב מוקרן – ובשפה המקצועית – רדיקולופטיה, שפירושה הקרנה של הכאב מהגב לרגל (עשויה להופיע ללא כל כאב שנובע מהגב). כאבי גב מוקרנים עשויים ליצור תחושה של כבדות ברגליים. עקב קושי בתפקוד השרירים והתכווצויות של השרירים עשוי להיווצר מצב של קושי בהליכה.

אחת התופעות שקיים קושי לצפות היא פקקת ורידים עמוקה. תופעת פקקת הוורידים נוצרת בעקבות האטה של זרימת הדם באזור הרגליים, כשהסכנה היא שקריש דם עשוי לעצור את זרימת הדם אל הריאות, ולגרום לסיבוך נשימה.

הטיפול המניעתי למצב זה הוא נטילת מדללי דם ומשפרי זרימה, שיינתנו למנותח סביב מועד הניתוח. על מנת להפחית סיבוכים מסוג זה, חשוב מאוד לקום מהמיטה ביום הניתוח. כמו כן, חשוב להשתמש באגדים אלסטיים ובתרופות לדילול דם. כמו כן, מכשיר מתנפח מיוחד אשר מורכב על השוקיים לאחר הניתוח, מפחית את שיעור הסיבוכים.

מערכת הלימפה שייכת למערכת כלי הדם, ותפקידה לנקז את הנוזלים והחלבונים. בעקבות הניתוח עלולה להיווצר נפיחות למפתית, אשר תגרום למתיחת העור ולכאבים. הטיפול בתופעה נעשה באמצעות חבישה אלסטית לאורך הרגל, וכן עיסוי למפתי שמתבצע במסגרת טיפול פיזיותרפיה.